ישראל 2012 לאן... מבט מקומי ועולמי
עוד יהיה כאן טוב: כלכלה, שווקים.
כלכלה אינה אלא רחשי לב המיית האדם. יכולת של החברה להבין את השינויים הצפויים ולקבל הכרעות היום כדי שהעתיד יהיה טוב יותר.
אצייר לכם את מצב כלכלת ישראל היום
מספר תחומים נבחרים:
תחילת המעשה: "פתאום קם אדם בבוקר ומחליט כי הוא עם ומתחיל ללכת".
כן, גם אני הייתי מאלו שמחאו כפיים למחאה החברתית, האמנתי שיש פה ניצוץ תקווה, משהו אחר באוויר. סולידריות. הניצוץ כבה.
עכשיו המגמה חזרה לבעבע מתחת לאדמה והיא רותחת. אלו הם אותם הזוגות הצעירים שחירותם הכלכלית נגזלה מהם, אותם משרתי החובה שלא מצליחים לרכוש משכן קבע, זהו מעמד הביניים שאבן ירכיים כבדה על צווארו ואף דורסת אותו. אלו הם אותם הפערים החברתיים המאיימים להחזיר את המבנה החברתי של עם ישראל לתקופת השבטים: שבט "שיש לו" ,שבט ש"חי על הקצה" ושבט ש"אין לו עתיד"... לא לאורך זמן תיתכן מציאות שכזו. משהו כאן עומד להשתנות. אני חש בזאת ומרגיש את האווירה ברחובות. עוד לכולנו יהיה טוב!
מחאה חברתית = חרם: אין דבר יותר חסר תועלת מחרם. מי רוצה לשלם מחיר בלתי שפוי על מוצרי צריכה? צאו וראו מה עושה אגו של מחאה. לעיתים אני חש כי זה שמחזיק בידיו את הקלפים למעלה לא באמת מבין מהי השתלשלות האירועים: "אז יאללה, חבר'ה בואו ולא נקנה קוטג'!'', "בואו ביחד ונפסיק לקנות גבינה לבנה!" איזו חכמה... הרי בעלי השליטה ימשיכו להשתכר אותו השכר.
הנה נשמעים קולות מהדירקטורים: "חייבים להתאים עצמנו למצב, להיות קשובים לרחשי-לב הציבור בקיצור, רבותי: אנחנו מפטרים!!" ואת מי בדיוק יפטרו? את בעלי השליטה? תשכחו מזה. הם שולחים הביתה את פועלי הייצור ומטילים אימה על אלו שנשארים שיעמדו ביעדים. ומה על המפוטרים? אלה ילכו וידפקו אל דלתות מרכזי האבטלה. בעבורם, שינוי תעסוקתי או גמישות בעבודה אינם אלא חלומות.
בשלב הבא נשמע "בשורה" ממשרד האוצר: אתם, האזרחים, חייבים לשלם יותר דמי ביטח לאומי, או יותר מס על הדלק, פשוט אין כסף!
אימרו לי אתם: מה עדיף, לשלם עוד 2 שקלים לגביע קוטג' או לגבינה, כדי שלמישהו אחר יהיה כאן כבוד ותהיה פרנסה?
פתרון: במקום שבו כל התשומות לתעשייה הולכות ועולות: מע"מ על המים, חשמל שטס לשמיים, דלק שהופך במחירו למחיר של בשמים יקרים – במקום שכזה אי אפשר לעצור את עליות המחירים.
הפתרון טמון בהגדלת היצע המוצרים, ביכולת של יצרנים ויבואנים נוספים להיכנס למדפים, בפתיחת השוק לייבוא מוצרים, בהפחתת מכסים. את זה יש לעשות בתהליך הדרגתי, ברגישות ובחכמה כדי לאפשר למי שצריך להסתגל לשינוי. אז יהיו פה עסקים חדשים. חשוב מכך - תהיה תנועה יעילה של עובדים. מי שיפוטר יוכל להיקלט אצל היבואנים ובעלי העסקים החדשים.
אם אשכח ירושלים תשכח ימיני... "מזל טוב"?
ישראל 2012 : "בחסות העמותה המשפחתית " המצב כאן פשוט לא שפוי: כדי להיכנס היום מתחת לחופה אתה חייב להית בן להורים עם "כיסים עמוקים", היכולים להיות ערבים לביטחון כלכלי. אין היום סבים וסבתות של סופי שבוע ומתנות. היום יש הורים לנכדים... זוג צעיר שלא יכול להישען על עמותה משפחתית" רצוי שלא יתחתן, או שיתחתן - ואז המציאות תיכנס לתוך הסדינים... ושוב זה ייגמר ברבנות, הפעם בצד המתגרשים. זוגות רבים לא מתחתנים כי אין להם ביטחון כלכלי, אין להם עתיד ברור. הכתובה היא קודם כל התחייבות כלכלית. אדם שאינו מרגיש ביטחון בעתיד הכלכלי לא יתחייב. הוא יתרץ מיני תירוצים: גילה את סוד הנעורים... טוב לו לבדו... רוח הפמיניזם... רבותי: זה קשקוש, האדם מחפש חווה וחווה תחפש אדם. גם בסיפור בריאת העולם דאגו בסדר עדיפויות לביטחון הכלכלי , לירקות, לפירות ולמיני מזונות כדי לתת לזוג הטרי = אדם וחווה ביטחון כלכלי. אלו הם הזוגות הצעירים, בדיוק כמו אדם וחווה. זה בדיוק אותו הביטחון שהם מחפשים, הביטחון הזה שאבד.
הפתרון: שכר ועונש - יתנו יקבלו, לא יתנו לא יקבלו...
ישראל 2012 לא מחבקת את מיטב בניה. היא סוללת להם את הדרך לתסכול יומיומי במציאות כלכלית אכזרית.
יש לעודד משפחות על ידי הכרה בהוצאות ,הרחבת בסיס הדיווח כמו הוצאה לגני-ילדים, חוגים, ריבית על משכנתא ,אחזקה, הוצאות רפואיות וכל מה שקשור בקשר ישיר בגידול וטיפוח הדור הבא. כל אלה ראויים שיוכרו לצרכי מס הכנסה. ההיגיון פשוט: מה שההורים לא יעשו, המדינה תהיה חייבת לעשות בשלב מסוים - ואז זה יעלה הרבה יותר. יש לתת שכר ועונש. מי שנושא בנטל יזכה למענקי דיור באזורים מועדפים. ולא, אין כאן יצירת מצב של אי שיווין הזדמנויות, שהרי הרשות לתת נתונה לכולם.
דיור:
אין סיכוי. לא הותירו סיכוי לזוגות צעירים המבקשים לרכוש לעצמם בית מגורים. ללא עזרה מהורים זה לא בגדר חלום אלא פנטזיה. המציאות היא שעוד בחייהם של ההורים צאצאיהם מחלקים את הירושה. זה רק לאלה שמזלם שיחק להם. אז איך מרגיש אזרח שעשה שירות צבאי, שמשלם מיסים, שסיים לימודים, שעובד מצאת החמה ועד צאת הנשמה ושאין לו סיכוי לרכוש דירה. מה הוא יעביר לילדיו ? האם אשם הוא כי לא נולד להורים אמידים? מדינה היא לא חברה בע"מ שתפקידה למקסם רווחים.
הפתרון:
הפתרון למצוקת הדיור אכן טמון בהגדלת ההיצע ובהתערבות ממשלתית. אך כל עוד הבירוקרטיה מולכת וכל עוד חסמים מבניים אינם משתנים זה לא יקרה. כאשר נכסים נרכשים להשקעה על ידי בעלי היכולת, זה לא משאיר סיכוי לדור הצעיר להתחרות מול אלה שממונם בכיסם ומוכנים לשלם כמעט כל מחיר בעבור דירה.
יש לקבוע מיסוי שכר הדירה כמו מס על עבודה, מס הכנסה וביטוח לאומי. צריך קביעת תקרה לשכר הדירה. מאידך יש לאפשר לגמלאים שרוכשים את הדירות למטרת שקט נפשי כלכלי להמיר את השקעותיהם בדירות לאגרות חוב של המדינה, המבטיחות תשואה של מדד + 3% ריבית פטורה ממס כל עוד היא נצרכת על ידי הגמלאי. זאת כדי לייצר אלטרנטיבה. מצב זה יבא להגדלת משמעותית בהיקף היצע הנכסים. יחד עם הסרת חסמים בירוקרטיים, הפשרת קרקעות ובניה ממשלתית בשוק הדיור להשכרה, הלוואות עזרה דיור למשרתי חובה שיהפכו למענק באזורים מועדפים. אם ברצוננו להפוך ערים כמו טבריה, עכו ושדרות לערים משגשגות, הממצות את הפוטנציאל שלהן, עלינו להביא לשם את האנשים הנכונים. הם יגיעו רק אם ייווצר מצב של יתרון יחסי של מגורים בטבריה על פני הוד השרון. אם לא נעשה כך, הסכום שיושקע בשיקום הערים הללו, בעוד שנים אחדות, יהיה פי אלף מונים יקר יותר מתמריצי העידוד שאני כותב עליהם. מה שלא נעשה היום אלא מחר - בסוף נידרש לעשותו... רק שזה יהיה הרבה יותר יקר.
חינוך, חינוך, חינוך :
האקדמיה בישראל לא באמת פתוחה ולא באמת נגישה לכולם. מי שממון מצוי בכיסו יקנה תעודה. מלכת העולם בימינו היא מדיניות ההפרטה. אז הפריטו הכול - גם את ההשכלה. הסוד של חברה נאורה טעון בנגישות לספרים להרחבת והעמקת הידע.
הפתרון:
חינוך חייב להיות ממומן על ידי המדינה. כן, חינם ונגיש לכל. זכרו: אנו מצפים שהתינוקות האלה שעכשיו בחיתוליהם יהפכו יום אחד לטייסים, ללוחמים, יביעו סולידריות חברתית בעצמה - עד כדי שיהיו מוכנים להקריב עצמם בעבור המדינה. ככל שהמדינה תרחיק מעצמה את האחריות לחינוך הם לא ירגישו שייכים ויספגו את כל תסכולי ההורים. יש להניח יסודות חזקים לחינוך ציבורי חינם, מילדות ועד תום תואר ראשון. יש ליישם מהפכה שלמה במבנה בתי הספר היום. אין שום מניעה שבחינת הבגרות תוחלף בתואר ראשון חובה. בתי הספר יכולים להיות מוארים עד חצות אם נרצה בכך. תארו לכם מדיניות שבה יפנו לכל הפורשים מעבודה ויציעו להם להשקיע שעות התנדבות בבתי ספר תמורת הפחתה בתשלומי הארנונה והפחתה בשיעור המס. נראה לי כי זה יחסוך הרבה נזקים ויבנה חברה הרבה יותר חזקה. דור שלם של פורשים מנהל "פרלמנטים" שונים במיני בתי קפה. הבה נוציא אותם משם ונשלח אותם ליטול חלק בעיצוב פני הדור הבא. מה נאה יותר מטייס בדימוס שיעמוד מול כיתה, במהנדס, באיש מקצוע ועוד רבים בעלי ניסיון. קדימה פורשים, לכיתה!
קרנות פנסיה חדשות "רולטה פנסיונית"
קיים בארץ דור שלם של חוסכים שמזכיר לי את ילדותי: כאשר רצינו לדעת אם מישהו אוהב אותנו היה נקטף לו פרח חרצית כקורבן ואז היה שואל: "אוהב"/"לא אוהב"... גם היום הם קוטפים את אותה החרצית, אך השאלה היא: "תהיה לי פנסיה?"/"לא תהיה לי פנסיה?". לאחרונה יש מתלהמים שמצאו את הפתרון: הם יפחיתו את דמי הניהול! זהו זה! מצאו פתרונים. לך ותסביר להם שהמצב בחיסכון הפנסיוני החדש עוד יהיה כמו בכבאות... זוכרים איך מכוניות הכיבוי לא "סחבו" בעלייה? זה בדיוק מה שעומד לקרות. כמו בבריאות ובסיעוד ,אם יש לך כסף, יהיה מי שידאג לך. אם אין לך - תקרא תהילים...
הפתרון:
דרושה גמישות מחשבתית במונח "חיסכון": יש לאפשר לפתוח קרנות פנסיה המתמחות בכל סוגי החיסכון. החל בקרנות שיציעו חיסכון פיזי בנדל"ן, באומנות וכו' וכלה בפיקדון בנקאי מיוחד שההפקדות אליו תוכרנה לצרכי מס, כך שבכל פעם שתהיה יתרה פנויה יוכל המפקיד לחסוך ולקבל הטבה. יש לאפשר לקרנות הפנסיה להיות שותפות במיזמי תשתיות, תחבורה, התפלת מים, רכבות, כבישים ועוד. המדינה חייבת לאמץ מדיניות הקובעת שבכל עת שהיא זקוקה לגיוס משאבים היא תגייס אותם באגרות חוב מיועדות מקרנות הפנסיה החדשות,.
מבט אל השווקים:
כאן המקום להוקרת תודה על התגובות החמות מהקוראים. יש כאלה גם מחוץ לגבולות ישראל. תודה.
השווקים התנהלו ברוח המכתבים שלי,
אני מפנה אתכם למכתב מיום 31.12.2011 = תחזית 2012. השווקים התנהלו ויתנהלו בדיוק כך: מגמה "ירוקה" בניחוח עצבנות יתרה אך המגמה כרגע בהחלט ירוקה.
השוק המקומי:
בעיקרו, חי כרגע את אימת התקיפה באירן. כן תהיה / לא תהיה. זיכרון הציבור קצר והאלטרנטיבות העומדות בפניו אינם מפתות. רמת המחירים בשוק המקומי נוחה מאוד. לפני יותר משנה כתבתי כי יש לפזר את ההשקעות בשווקים גלובליים. היום אני יכול לכתוב כי רמת המחירים בשוק המקומי נוחה.
מבט לעולם:
ריבית אפס ועוד תכניות רכישה. ראו מכתבי מיום 31.12.2011 - זה קרה!!
צפויות כ- 14 מערכות בחירות בשנה הקרובה: בצרפת, בארצות הברית ועוד. נמשיך לראות חדשות טובות
יוצאות מארצות הברית ואירופה. המדיניות הנוכחית מכתיבה שפתרון-אמת של הבעיות ידחה. יש לעקוב אחר
ההתפתחויות. מחירי המניות ימשיכו ויעלו בשנים 2013 ,2014. תהיה חובה לנקוט במשנה זהירות.
אין שינוי בהערכה כי נמשיך ונראה מחירי מניות הולכים ועולים. המשקיעים יעדיפו חברות גדולות שיש להן פעילות
גלובלית, עם עדיפות למחלקות דיבידנדים. גם היום ישנה רתיעה של המשקיעים המעדיפים להתרחק מקבוצות
העוסקות בנדל"ן ובפיננסים. אני מעריך כי נמשיך לראות, בטווח הנראה לעין, נתונים חיוביים בשוק הנדל"ן
האמריקאי ובתחום הפיננסי. (זה לא אומר שהבעיות פתירות. זה אומר שאנו -כסוחרים - מחויבים לקרוא מגמה
ולהוביל דעה. זה שאני כותב כי השווקים יעלו לא אומר שהמצב הכלכלי הולך ומשתפר).
סחורות ומתכות יקרות:
תחזית לשנה: מחיר הזהב: 2200 $, מחיר הכסף: 65 $ (התחזיות – כזכור - ניתנות לעדכון )
Buy Buy Buy: כל הסחורות אותן אני מסקר בשנים האחרונות ובעיקר הכסף, רגישות לאינפלציה וקיים מחסור ממשי במלאי. מכור את המכונית וקנה טרקטור! ראה המאמר מיום 20.10.2010. אין שינוי בהערכה כי נמשיך לראות את המחירים עולים בכל התחומים.
חג שמח חברים,
רן חובב
רן חובב אינו יועץ השקעות ,עוסק בניתוח טכני ומגמות כלכליות חובב רן עשוי להיות בעל עניין אישי בנכסים הפיננסים המוזכרים בסקירה זו. אין לראות בנכתב בה הצעה או ייעוץ לרכישה ו/או מכירה ו/או החזקה של ניירות ערך והוא אינו מהווה תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם. בגדר דעתו אישית בלבד ואין להיסמך עליה או להסיק כל מסקנה בגין נקיטת פעולות מסוימות ,אין להעתיק או לשכתב
. .
